הסרטים




עלילתי
bkind-mans-films-page
גולם במעגל
ישראל // 1993 // 93 דקות
לעמוד הסרט וטריילר
front-window-films-page
שמשה קדמית
ישראל // 1990 // 33 דקות
לעמוד הסרט וטריילר


last-resort-films-page
הגרעין הקשה
ישראל // 1999 // 95 דקות
לעמוד הסרט וטריילר
present-continuus-films-pagהחיים בינתיים
ישראל // 2012 // 100 דקות
לעמוד הסרט
דוקומנטרי
one-eye-open-films-pageרק בעין אחת
ישראל // 2009 // 52 דקות
לעמוד הסרט וטריילר
on-the-way_films-pageבדרך לבית של אבא
ישראל // 1995 // 75 דקות
לעמוד הסרט וטריילר


moscovia-films-pageמגרש הרוסים
ישראל // 2001 // 5 דקות
לעמוד הסרט ולצפייה בו
remixרמיקס קולנוע ישראלי
ישראל // 2013 // 2:30 דקות
לצפיה ברמיקס

גולם במעגל

 

תקציר הסרט

מיקי סתיו נאבקת על זהותה, ומתנתקת בהדרגה מן העולם ההרמטי והמוגן שבו גדלה. הפסנתרנית המופנמת והעצורה ממולכדת בתוך מעגל של מערכות יחסים תובעניות המציגות חלקי מראות לאישיותה.

תהליך התבגרותה מתאפיין במתח החריף בין עולם המוסיקה הקלאסית עליו התחנכה, לבין הראליה של העולם היצרי הנחשף בתוכה ומחוצה לה במהלך הסרט. תוך כדי התכונה לרסיטל הגמר באקדמיה למוסיקה, היא מתמודדת בעת ובעונה אחת עם קיומה המעיק והבולע של אם ניצולת שואה, הזדקקותו של אב מסורס, יחסים עם סב סנילי, הראי התובעני שמציג לה הכנר אורי רוזס, חברה לשעבר, ומערכת יחסים אינטימית אך מאכזבת עם אמנון, השכן מלמעלה שמשחק את המאהב וזמר הפאב השכונתי, אך בעצם נשאר נאמן לארוסתו ולעולמו הבורגני. תהליך התבגרותה של מיקי הוא המוקד של סיפור החמצה, התנתקות ולידה מחדש. הסרט מכוון אותנו להזדהות עם רגישותה של אישה מתבגרת ומאיר את הכאב, הפרידה והמוות כחיוניים לחוויית הגדילה מגולם לפרפר. "לא התפשרתי על דברים שנראו בעיני מהותיים. למרות שמסיבות תקציב התבקש לצלם את הסרט באור החריף של הקיץ, עשיתי הכל כדי לצלם בחורף. החורף משמש יותר מאשר רקע לסרט: האור הרך, האיכות של רחובות שטופי גשם, הם חלק בלתי נפרד מההתרחשות שמתמקדת במיקי סתיו. מאחר שהמוסיקה משחקת תפקיד חשוב בדרמה, כמו גם בעולמה הפנימי של הגיבורה, חיפשתי שחקנית שתביא לסרט איכויות אנושיות-נפשיות מעולמה היא, באמצעות זיקתה למוסיקה. חגית דסברג הייתה מעבר לכל הציפיות. בנוסף לרקע מוקדם שהיה לה, עבודתה הממושכת עם מוסיקאי חיים פרמונט, אפשרה לנו להשיג ביטוי רגשי אותנטי באמצעות המוסיקה."
1993, 93 דקות

לעמוד הסרט בויקיפדיה


קרדיטים

במאי: ענר פרמינגר


מפיקים: חיים שריר, ענר פרמינגר, יענקלה אייזנמן

צלם: יענקלה אייזנמן

מקליט: שבתאי שריג

עורכת:טובה אשר

מוסיקה מקורית: חיים פרמונט

תסריט: טלי זילברשטיין
וענר פרמינגר
עיבוד לרומן "גולם במעגל" של לילי פרי.

עיצוב אמנותי: איתן לוי                                                       
   
 

שחקנים

חגית דסברג
דני ליטני
ניקול קאסל
גדליה בסר
אלברט כהן
איצ'ו אביטל
ענת וקסמן
יהודה פוקס

רק בעין אחת


 

תקציר הסרט

תיעוד מרתק של עבודת האמן צבי לחמן בשנים 1998-2008. כניסה אל מרחב עולמו הפנימי של לחמן דרך יצירותיו חושפת ומגלה במפתיע שנקודת המוצא של עבודתו דומה מאוד לזו של במאי הקולנוע. כדי לתת מקום לכובד המשקל הפיזי והמנטאלי של הדמויות והסיטואציות אותן הוא מפסל ורושם הוא נדרש לצמצום מרחב ראייתו לאיבר אחד, עין אחת; המקבילה הקולנועית לצמצם המצלמה.

2009, 52 דקות


קרדיטים

תסריט, בימוי והפקה: ענר פרמינגר ועמי דרוזד


הפקה: פורה הפקות בשיתוף אחרי הצילומים

צלם: רוני כצנלסון

צלמים נוספים: פיליפ בלאיש, נפתלי לריש, רן שווקי, ירון מאירי, אבי וקנין

עורך:עמי דרוזד

מקליטים: שי אל עטאר, דני שיטרית, זהר קליגמן
מוסיקה מקורית ויעוץ מוסיקלי: מנחם ויזנברג

אולפני עריכה וסאונד: אחרי הצילומים

מיקס: ארז עיני שביט, אולפני DB, גיל תורן

צילום סטילס: אבי חי, צביקה זליקביץ, אריאל אגאי

יעוץ גרפי: ירון מאירי
פוסטר ועטיפות DVD: אסף בארי, asafbeeri.com          

תרגום: דנה כהן, ליאורה גל, יורם נבון                                                                                                                                                     

שמשה קדמית


תקציר הסרט

צלם, חובב קולנוע אובססיבי, ננעל במכוניתו המתפרקת בדרך לחתונתו. ככל שהוא מנסה להשתחרר מחגורת הבטיחות, האפשרות להיחלץ מהמכונית קטנה. הוא פוצע את עצמו בסכין חד שנמצא במכונית, ידית החלון נשברת כשהשמשה סגורה ודלת המכונית ממאנת להיפתח.

לבסוף, גם פקחי העירייה, שמתרגזים על "חוצפתו" כשאינו פותח אפילו חלון כדי לדבר אתם, מסנדלים אותו. כל זה קורה כשהכלה עומדת במרפסת האולם מעבר לכביש ולא מבינה מדוע חתנה לא מגיע לחופה. כשהצלם הכלוא משלים עם היותו לכוד, מתגלה לו יכולתו ליהנות מחופש התבוננות בעולם. המציאות והפנטזיה מתערבבות ולפתע הוא רואה את המתרחש בחוץ כקטעים מתוך ההיסטוריה הקולנועית. לבסוף כשצלמת יפהפייה עוברת במקום והיא היחידה שיכולה לחלצו, הוא כבר לא בטוח שהוא רוצה להיחלץ ולהמיר את מלכודת האוטו במלכודת החתונה.
1990, 33 דקות 

לעמוד הסרט בויקיפדיה 


 

קרדיטים

במאי: ענר פרמינגר

מפיק: ענר פרמינגר

צלם: יענקלה אייזנמן

מקליט: שי מהלל

עורך: עמי דרוזד

מוסיקה מקורית: שלום וינשטיין                 

תסריט: ענר פרמינגר

עיצוב אמנותי: אריה וייס

שחקנים

אבי אבוטבול קידר
שוש מרציאנו
ישראל גוריון
בתפקידי אורח: אלון אבוטבול, גבי שושן

בדרך לבית של אבא


 

תקציר הסרט

"בדרך לבית של אבא" הנו סרט העוקב אחר ניסיוני לספר את ספור חייו של אבי, שהיה תמיד חידה עבורי. מתוך הווייתי כאב לשלושה ילדים, יצאתי למסע בעקבות חיי אבי והתחקיתי אחרי מעגלי חיים שונים הבונים פורטרט של אדם וראי של דור.

מתוך ההווה יוצא הסרט לשני מסעות בעולם העבר: המסע הראשון לוינה, שם אחרי למעלה מ-50 שנה מבקר אבי לראשונה בבית בו נולד וגדל עד שנמלט מאוסטריה הנאצית לאחר ליל הבדולח. אבי לוקח אותנו לסיור מצמרר בבית ילדותו, כשכל חדר מקבל חיים חדשים מול המצלמה ומוביל אותנו לספור נוסף מנעוריו. אט אט נחשפת עיר מולדתו, שהטביעה את חותמה העמוק בעיצוב אישיותו, והפנתה לו עורף ברגעים הקשים והגורליים של ימי ה"אנשלוס" (1938).

המסע השני הנו מסעו של אבי כמהגר צעיר לפלשתינה. מתוך תקווה ליצור עולם טוב יותר מזה שהתאכזר אליו בנעוריו. כאן הצטרף אבי למפלגה הקומוניסטית הפלשתינית (P.K.P) ממנה פרש ב-1945 והיה ממייסדי המפלגה הקומוניסטית העברית, שניסתה לשלב בין קומוניזם לציונות.
במסגרת זו היה לחבר הכנסת הראשונה, ממנה פרש לאחר התפכחות כואבת מהקומוניזם. הסרט מסתיים במקום בו נמצא אבי בזמן צילומי הסרט, בגיל 75, עדיין שקוע בפתוח תעשייתי, מתבונן בחייו לאחור, מנתח, ועושה חשבון נפש עם עברו." (ענר פרמינגר)

בסרט אישי ביותר, מתעמת פרמינגר עם חייו של אביו ובודק מה השלכתם על חייו שלו. לפנינו שילוב של קטעי "יומן אינטימי" עם מסמך תיעודיהמספר סיפור של דור שלם. יומן אינטימי של פרמינגר הבן המתבונן בילדותם המוגנת של ילדיו, בניגוד לסיפורו של דור שיצא מהטראומה של שואת יהודי אירופה, אסף את עצמו בכוחות מחודשים, היגר לארץ רחוקה וניסה לבנות בה חברה חדשה וטובה יותר מזו שמתוכה הוקא.

לצד מפגשו של פרמינגר האב עם רוחות הרפאים של עולם שחרב: בדירה ריקה וערומה, בבתי קברות ובעיר תוססת שמָחקה את עברה, מאפשרת לו המצלמה לנהל חשבון נפש נוקב עם עברו הפוליטי, עם אשליות נעוריו ועם התפכחותו הקרה אך האופטימית, שגרמה לו לחפש תיקונים בדרכים חדשות של עבודה ופיתוח תעשייתי.

הניגוד בין פניו מלאי החיים של הקשיש הצעיר בן ה-75, לבין הליכתו הקשה שנראית כקורסת תחת נטל עברו, מתמצתים את העולם הנחשף לנגד עיניו של הצופה. סיפורו של פרמינגר הוא חלק חשוב מההיסטוריה של תקומת העם היהודי במאה העשרים.

ישראל, 1995, 75 דקות.
הוקרן בפסטיבל חיפה


קרדיטים

כתיבה, בימוי והפקה: ענר פרמינגר


צלם: ענר פרמינגר
עורך: עמי דרוזד

                                                        

הגרעין הקשה

תקציר הסרט

תמצית הסרט השנה היא 1993. לילה, 13 בספטמבר. (הסכם וושינגטון, לחיצת היד רבין ערפאת מתרחשת בלילה זה). על הר חזון שבגליל התחתון מפוזרים שרידיה של היאחזות נח"ל בה ישב גרעין בעל שאיפות חברתיות בתחילת שנות ה80-. נועם וקס (וקסי), מנהיג הגרעין הכריזמטי, מזעיק את חבריו מאז, בחזרה אל ההר, בדרכים מפתיעות ומניפולטיביות המגרות את סקרנותם. הוא עושה זאת כדי להשלים סרט דוקומנטרי על הגרעין שהתפרק, ובאמצעותו להתגבר על הטראומות והצלקות שהשאירו בו הימים ההם.

זהו הקשר הראשון שנועם יוצר עם חבריו לאחר עשר שנות שתיקה, בהן לא ידעו היכן הוא ומה עלה בגורלו. ששת החברים שמגיעים בבהילות אל המקום נאלצים להתמודד עם תחושת הבגידה האישית והרעיונית שנועם נושא עמו מאז נפרדו. במקביל מתמודד כל אחד מהם עם משבר חייו בהווה ובזיקה הקיימת בינו לבין בעיות לא פתורות מתקופת הגרעין. ליל המפגש הופך לחשבון נפש נוקב, שמבטא גם את הטלטלה שעברה החברה הישראלית בעשור שבין מלחמת לבנון והסכמי אוסלו, והוא מסתיים באופן מפתיע וטראגי. הגרעין הקשה עוסק בהחמצה הן במישור האישי והן בלאומי. פירוקו של הגרעין בעל החזון החברתי שהפך למרכז חייהם של חבריו, מהווה עבורם נטישה של חלומות גדולים ביחס לעצמם, לחבריהם וליכולתם לשנות ולהשפיע. ברקע הסרט מהדהד נושא פינוי רמת הגולן ויש"ע (מה שמזמין אנאלוגיה בין וקסי למתנחלים), וכן הסכם וושינגטון בו לוחצים יד – רבין וערפאת. בעוד רבין מייצג את היכולת להשתנות ולשנות, וקסי מייצג את הקיבעון, ההיצמדות לערכים של "פעם", את חוסר היכולת לרדת מפסגת הר (האוטופיה של הר חזון) על מנת לאסוף את שברי החלום, להיאבק ולהשלים עם אפשרות קיום ריאלי בהווה ובעתיד. משפטו של וקסי "המקום הזה הוא אני ואני הוא המקום הזה" שמוביל בסופו של דבר לפיצוץ, להרס טוטאלי ולמוות, מקבל משמעות פוליטית חברתית עכשווית מצמרר.
ישראל, 2001, 95 דקות, פילם 35 מ"מ

הסרט הופק במימון קרן מקור וזכה למענק השלמה מהקרן לעידוד הקולנוע הישראלי

את הסרט מלווים שני שירים:
1. "טיוטה" – שיר של דליה רביקוביץ' מתוך הספר "כל השירים", שמהווה אקספוציזיה לסרט ומופיע בשינוי גוף הדובר מנקבה לזכר. לחן וביצוע - אייל נחמיאס - הוא שמר בסרט.
2. שיר לנעמה – שיר הנושא של הסרט (כתבה טלי זילברשטיין) אף הוא בהלחנה וביצוע של אייל נחמיאס, שמחבר ומלחין את השיר במהלך הסרט כחלק מאקט הכיבוש של נעמה (נוקי) וההתאהבות בה. כמו כן בעזרת השיר שוזר פרמינגר את העבר אל תוך ההווה.

לעמוד הסרט בויקיפדיה

קרדיטים

במאי: ענר פרמינגר


מפיק: ענר פרמינגר

תסריט: ענר פרמינגר וטלי זילברשטיין

מפיק בפועל: איתי ולדמן

צלם: איתי ולדמן

מקליט: תולי חן

עורכת: טובה אשר

מוסיקה מקורית: יוסי מר חיים

עיצוב אמנותי: יאיר גרינברג

עיצוב תלבושות: יעל רובין

איפור: מארי-הלן

שחקנים

מיכה סלקטר – נועם וקס (וקסי)
שרון מלכי-שמש – רותי
רועי ששון - פקד ארז בר-און
יגאל זקס - מתי (מקס)
אירית סוקי – ילה (איילה)
אורנה כץ – נוקי (נעמה)
אייל נחמיאס – שמר
בתפקיד אורח: אברהם סלקטר – אל"מ מיל' דן וקס (אביו של נועם וקס)

פדיון האב



תקציר הסרט

סרט מעקב אחר האמן צבי לחמן, 1998-1999

תפיסה קולנועית רגישה של עבודת האמן צבי לחמן עושה את "פדיון האב" לסרט מרתק, אחד המרגשים שנעשו על אמנות ישראלית. המצלמה עקבה אחרי עבודתו של לחמן כשנתיים, במהלכן תיעדה את האומן בבית היציקה, בסטודיו ובתערוכות.

לחמן מעצב דמות שעברה זעזועים נפשיים, גיאולוגיים, תרבותיים: אדם שאנושיותו שרדה תהליכי היתוך בזמן ובחומר. העדות הזאת והתגלגלותה בחומר, מתוארות בידי הבמאי תוך קשב לעוצמה של הפיסול ולהתבוננות האנושית שהוא מחולל. הצופה נכבש על-ידי דמותו הכריזמאטית של לחמן המוצגת כמעין עד, ספק שותק, לתהליך התהוותו והצבתו של הפסל. המצלמה קורעת פתח להתהוות שרוחשת מאחורי הפסל המוגמר, החל בעבודה החדשנית בטכניקה הקלאסית, בפיתוח האישי של תהליכי יציקה תעשייתים, בטקסיות הקמאית של הקמת הפסל , וכלה במפגש בין הפסל לבין הצופה.

פדיון האב - הוא סרט על תערוכתו של לחמן שהוצגה במוזיאון לאמנות ישראלית ב- 1999, על יחסו של האמן לאביו ולמסורת בכלל, ועל היחסים בין זיכרון מונומנטאלי לבין מה שמתכלה ומתפורר. פרמינגר פותח צוהר לאמנות רבת עצמה ומפליא לתאר את השתלבותה בתוך רקמה חיה של מציאות. כתוצאה משילוב זה, הן מיתוס "העקידה" שמהווה את ליבו החי של הסרט והן המציאות, עוברים תהליך של 'הזרה'. התוצאה: סרט מקורי שמחדד שאלות של שיוך וזהות הן מכיוון אישי והן מכיוון אמנותי ותרבותי .
וידאו, 71 דקות, 2000

הסרט זכה לציון לשבח במסגרת התחרות: "החוויה היהודית" בפסטיבל הבינלאומי לסרטים ה17- בירושלים, יולי 2000.


קרדיטים

במאי: ענר פרמינגר


מפיק: ענר פרמינגר

צלם ראשי: רוני כצנלסון

צלמים נוספים: נפתלי לריש, פיליפ בלאיש

עורכת: ציפי רז

 



                                               

 

More Articles...